החלטה בתיק בע"ח 60032-01-12

1. זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה - זהות מקור משטרתי שמסר ידיעה שתוכנה נמסר להגנה. לטענת ההגנה, חשיפת זהות המקור והעדתו בבית המשפט חיוניות להגנת הנאשם.

עתירה לגילוי ראיה חסויה - כללי

2. סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"ג 1973 קובע כי אם הוצאה תעודת חסיון על ראיה, על בית המשפט לבחון אם הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין הציבורי שלא לגלותה.      
   ההלכה הפסוקה הבהירה את האמור בפקודה, וקבעה כי פגיעה של ממש בהגנתו של נאשם היא אינטרס כה חשוב, ששום אינטרס אחר לא ישווה לו. לפיכך, אם יסתבר לבית המשפט העורך את האיזון, כי חיסויה של הראיה עלול לפגוע פגיעה של ממש בהגנתו של נאשם - הרי שהתוצאה היחידה הינה הסרתו של החסיון (בש"פ 6392/97 עבדול חלים בלביסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (5) 176, 181-182 (1997)).
   במסגרת עתירה לגילוי ראיה חסויה, על בית המשפט לבחון האם יש בראיה האמורה כדי לסייע בידי ההגנה, היינו אם קיים בראיה פוטנציאל ראייתי שיכול לעורר ספק סביר. בית המשפט בוחן את הראיה בעיניו של סניגור מוכשר, ובודק האם יש בראיה כדי לסייע לנאשם. אם מגיע בית המשפט למסקנה כי הראיה חיונית להגנת הנאשם, עליו להורות על גילוי הראיה, גם אם כתוצאה מכך יפגע אינטרס ציבורי חשוב (ב"ש (שלום אי') 1706/09 מרשבסקי איתן נ' מדינת ישראל, תק-של 2009(3), 2965, 2966 (2009)).       
   נמצא איפוא, כי אם חסיון ראייה עלול למנוע את זיכויו של נאשם בשל קיומו של ספק סביר, כי אז יש להעדיף את עניינו של הנאשם על פני חסיונה של הראייה. יחד עם זאת, במקרים בהם הראיה החסויה אינה חיונית ממש להגנת הנאשם, אולם עדיין היא נושאת חשיבות מסוימת להגנתו, יש להעריך את משקלה, ולאזן משקל זה כנגד מידת הפגיעה הצפויה מחשיפתה לאינטרס הציבורי (בש"פ 155/08 אבו טיר נ' מדינת ישראל, (2008)).
3. מכאן שאם החשיבות של הראיה החסויה להגנה היא חשיבות שולית או זניחה, רק אז יש מקום לעריכת האיזון הקבוע בפקודה.           
   את הערכת מידת האפקטיביות של הראיה החסויה להגנת הנאשם במסגרת בחינה זו, יש לבחון לפי יריעת המחלוקת בין הצדדים. הבחינה הינה מטבעה אינדיווידואלית וספציפית: יש לבחון את שדה המחלוקת שבין התביעה לבין הנאשם, ואת מיקומה של הראיה וחשיבותה היחסית בשדה זה, ולאזן את חשיבותה היחסית של אותה ראיה בהתייחס לקשת האפשרויות בין חשיבות אפסית לבין חיוניות מרובה. משנקבע משקל זה יש להשוותו למשקל האינטרס הציבורי למנוע את החשיפה. אם הראשון עולה על השני, יש לצוות על הגילוי (בש"פ 1924/93 משה גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (4) 766, 770-771 (1993)).
   על מנת שניתן יהיה לבחון את שני הצרכים הללו ולאזן ביניהם, יש צורך לאתר את חזית המריבה בין בעלי הדין, שלאורה ניתן יהיה לערוך את האיזון. חזית המריבה נחשפת לאחר בחינת גירסת התביעה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, אל מול גירסת ההגנה (ב"ש (מחוזי נצ') 346/09 באסל סבאג נ' מדינת ישראל, (2009)).

מן הכלל אל הפרט

4. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, השלכת רימון גז מדמיע במהלך משחק כדורגל ביום 15.10.11.
5. השר לבטחון פנים הוציא תעודת חסיון, לפיה אין לגלות את זהות האדם שמסר למשטרה ידיעה. תוכן הידיעה נמסר להגנה והוא: " נפתלי האתיופי שיושב בשער 5 זרק כרגע רימון עשן למגרש".
6. הסניגור הגיש עתירה זו בדרישה לגלות את זהות מוסר המידע (להלן: " המקור"), אשר עשויה לסייע להגנת הנאשם.
7. ההגנה טענה כי מדובר בעד ראייה שראה את הנאשם משליך חפץ כלשהוא. בהסתמך על כך שאין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ונוכח העובדה שמדובר בעד ראיה, הרי שחקירתו בבית המשפט חיונית לבירור הסוגיות שבמחלוקת.          
   באופן קונקרטי ציין הסניגור המלומד, כי חשיפת זהות המקור עשוייה לסייע להגנה בשני אופנים: ראשית, הנאשם טען כי השליך רימון עשן/אבוקה ולא רימון גז מדמיע, ולכן יכול המקור לסייע להגנת הנאשם. שנית, במהלך המשפט הושלכו מספר חפצים. אין מחלוקת כי רימון הגז הושלך בשעה 17:10, אולם הידיעה התקבלה רק בשעה 18:00. חקירה נגדית בנוגע לשעה בה הושלך החפץ עשויה ללמד כי הנאשם השליך חפץ אחר ולא את רימון הגז.
   הסניגור הוסיף וציין כי הנזק לאינטרס ציבורי אחר שייגרם מחשיפת המקור איננו שקול לזכותו של הנאשם להליך הוגן, מה גם שניתן לצמצם את הנזק למשל על ידי העדת המקור ללא חשיפת זהותו.
8. לאחר ששמעתי את טענות הסניגור, נפגשתי במעמד צד אחד בלשכתי עם התובעת ועם קצין המודיעין אורן סבג. בחנתי את הראיה החסויה ואת טיעוני המשיבה והקשיתי על המשיבה לא מעט בסוגיות שהעלה הסניגור המלומד. במהלך הדיון במעמד צד אחד נרשם פרוטוקול חסוי בכתב יד אשר יישמר בכספת בית המשפט.
9. הידיעה המקורית היתה קצרה ולאקונית כאמור לעיל. בדיון במעמד צד אחד עלה, כי בעקבות הגשת העתירה, נפגש קצין המודיעין פעם נוספת עם המקור, וברר עימו פרטים נוספים בקשר לאירוע, על מנת לברר אם עדותו יכולה לסייע להגנה. בהמלצת בית המשפט, בימים הקרובים תומצא להגנה פראפרזה נרחבת יותר באשר לדברים שתיאר המקור.
   מבלי לפרט מעבר לנדרש, יצויין כי המקור סיפר לגורמי המודיעין כי לא ידע להבדיל בין רימון גז לרימון עשן, אולם הדגיש כי ראה שהנאשם שולף נצרה וזורק רימון.